פסק-דין בתיק ת"ק 28711-10-10

1.         קרני נתנאלה (להלן:"נתנאלה") נהגה ברכבו של התובע וביום 12.1.10 הייתה מעורבת בתאונת דרכים עם רכב שהיה נהוג בידי הנתבע 1 (להלן:"הנתבע"). בתביעה זו, סבור התובע, כי האחריות לגרם התאונה רובצת על הנתבע, משום שלטענתו, עבר הנתבע הצומת באור אדום ותוך כדי כך פגע בחלקו הקדמי של רכב התובע וכתוצאה מכך נגרם נזק לרכב התובע.

            היות והתובע סבור, שהאחריות רובצת על הנתבע, הגיש הוא תביעה זו לחייב הנתבע ואת הנתבעת 2 (להלן:"הנתבעת") בהיותה המבטחת את רכב הנתבע , בסכום של 18,300 ש"ח, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך של 13,563 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך של 649 ש"ח, ריבית והצמדה בסך של 88 ש"ח, הפסד זמן, טרחה ועגמת נפש בסך של 4,000 ש"ח.

2.         א.         הנתבע הגיש כתב הגנה מטעמו בו נטען, שתוך כדי נסיעה ישר באור ירוק

ברמזור, הגיע רכב מצד שני אשר פנה שמאלה ולא הבחין באור האדום שהיה לפניו וכתוצאה מכך פגע ברכב הנתבע.

ב.         בכתב הגנה מתוקן, שהגישה הנתבעת בשם שני הנתבעים, נטען, שהאחריות המלאה לקרות התאונה רובצת על נתנאלה  - זאת משום שהנתבע נסע עם רכבו ישר בנתיב הימני וחצה את הצומת בנסיעה רצופה בחסות אור ירוק ברמזור ולפתע הגיחה נתנאלה ופנתה שמאלה באור אדום - זאת לאחר שהיא טעתה והסתכלה על הרמזור המורה לנסיעה ישר.

הנתבע ניסה למנוע את התאונה, אך ללא הצלחה.

3.         לא רק שכל אחד מהמעורבים בתאונה מטיל האחריות על זולתו, אלא שכל אחד מהם גם טוען שהאחר עבר הצומת באור אדום וכתוצאה מכך אירעה התאונה.

            בעניין זה מצויה בפני עדות מול עדות, אם כי הגב' אשר שמואלי, בתו של הנתבע, (להלן:"גב' שמואלי") אשר העידה מטעמו בבית המשפט - גם היא מעידה שהנתבע נסע באור ירוק. (ראה בעמ' 2 לפ',ש' 25)

            לאחר שבחנתי את חומר הראיות ואת עדויות המעורבים בתאונה ולאחר ששקלתי ראיות אלה, אני מחליט, שבמקרה זה רובצת אמנם מירב האחריות לגרם התאונה על הנתבע, אך גם לנתנאלה רשלנות תורמת לגרם התאונה.

            לכן, בנסיבות אלה, יש לחלק האחריות בין המעורבים בתאונה באופן כזה, שהנתבע ישא באחריות בשיעור של 70% ואילו נתנאלה תישא באחריות בשיעור של 30% - זאת לאור הנימוקים הבאים:

א.         א)         בכתב התביעה צמצם התובע מאד את עובדות קרות התאונה וצוין בקצרה,

שרכב הנתבע נסע באור אדום ופגע ברכב התובע בחלקו הקדמי וגרם נזק.

אין בתביעה פירוט מעבר לכך, אך נתנאלה הרחיבה בעניין זה בעדותה בבית המשפט.

ב)         מתמונת מקום האירוע (חנ/1) עולה, שהרכב הפונה שמאלה רואה את הנעשה בכיוון הנגדי ממנו הגיע הנתבע ולכן, אין לי ספק, שגם אם האור ברמזור המפנה שמאלה הראה אור ירוק, הייתה חייבת לבצע נתנאלה את הפייה בזהירות ולהיות ערה לכך אם אין רכב הנוסע מהכיוון הנגדי.

גם אם במקרה זה, היה למאן דהוא מהמעורבים בתאונה זכות לפניה שמאלה או לנסיעה ישרה, הרי שזכות לא נלקחת כדבר מובן מאליו, אלא שגם אם קיימת אותה זכות, עדיין על נוהג רכב לנצל זכות זו, רק אם תנאי הדרך מאפשרים לו זאת.

ג)          בעת שנתנאלה הגיעה לפני הרמזור, הראה הרמזור אור צהוב והיא האטה את מהירות נסיעתה, אך היות והוא התחלף לירוק, המשיכה היא בנסיעה ופנתה שמאלה.

דבריה של נתנאלה בבית המשפט:" ..תוך כדי הפניה אני פתאום קולטת שרכב בא במהירות אסטרונומית מולי מכיוון ישר, במהירות גבוהה מאד,

הרכב נכנס בי",  (ראה בעמ' 1 לפ',ש' 13- 14) הם דברים המעידים על פניה שמאלה וכניסה לצומת בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב מספקת בכך שלא ראתה את רכב הנתבע שהגיע מהכיוון הנגדי.

מסקנה זו, עולה גם מעדותה של נתנאלה האומרת בבית המשפט, שכאשר הרמזור התחלף מצהוב לירוק, היא לא ראתה רכבים וגם בפנייה לא ראתה רכבים, כאשר עולה, ללא ספק, שהתאונה אירעה כבר בתוך הצומת ועד שקרתה התאונה, הייתה חייבת נתנאלה להבחין ברכב הנתבע. (ראה בעמ' 2 לפ',ש' 2- 4)